ספר שמות

הרב עוסק בשיחה בקריעת ים סוף מאופנים שונים: מדוע ה' לקח את עם ישראל דרך ים סוף, התפילה של עם ישראל כאשר ראו שפרעה הולך להשיג אותם, במדרש שאומר בזכות מה נבקע הים, בשירת הים, ובמה שאומר ה' לעם ישראל "ה' ילחם לכם".

כשעמ"י יוצאים פרעה מבין מה הוא איבד, כשהמצרים רודפים עם ישראל מתחילים להתפלל.

במדרש ובפרשנים מחפשים מהי הזכות שגרמה לקריעת ים סוף ולא לשאר הניסים והמכות מכיוון שכל המכות כלולות בהבטחת ה' לאברהם 'ידוע תדע', ואילו הנהגתו של ה' בדרך כלל היא ללא ניסים | הביטחון המוחלט בכך ש'אין עוד מלבדו' מבטלת מהאדם דינים ומונעת מזיקים, ובזכות הביטחון של עם ישראל נבקע הים.

באור המילים "בכור פרעה" ו"בכור השפחה", לבכור יש כח רוחני יותר חזק נאשר לאדם שאנו בכור, הקושי בפסוק "והייתה צעקה גדולה במצריים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף" שערבב לשון זכר ולשון נקבה, ישוב הנצי"ב לשאלה הזו. הסבר הנצי"ב שלעמ"י יש מעלה כ"כ גדולה לעמת הגויים, שגם אנשים שמצד עצמם לא היו ראויים לצאת ממצריים, נצלו בכדי שיהיו צוותא( מלשון חברה) לצדיקים. והנקודה הזאת באה לידי ביטוי בכך שהכלבים שתקו בזמן מכת בכורות. חידושו של הנצי"ב שרק החשובים בעמ"י נצטוו לא לצאת מבתיהם ולא כל העם , החידוש הזה נובע מן הגמרא בזבחים שדרשה, שמשה רבנו אמר לפרעה "וירדו כל עבדיך" ולא פרעה בעצמו מפני כבוד המלכות. הנצי"ב חוזר לפרש לפי הפשט שכל גדולי המדינה יתחננו לפני משה רבנו שיצאו כבר ממצריים, הסבר הנצי"ב על מה באה חורי האף של משה רבנו ולפי"ז ביאור מה הקשר בי הפרשה הזו לבין הפרשה הבאה הסמוכה אליה. ( פרשה הכוונה הקטע הבא בפרשתנו)

באור המילה "כלה" , פרעה יכנע לחלוטין מפני ה" אחר מכת בכורות,. חידוש הנצי"ב שהבקשה שעמ"י ישאיל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב צריכה להישאר בשקט. מהי הסיבה לכך שבפרשתנו לא הוזכרו "שמלות" ואילו בפרשת שמות כן הוזכרו "שמלות? שאלה נוספת מהו הסיבה לשינוי שכאו הוזכרו הגברים ואילו בפרשת שמות לא הוזכרו הגברים? שאלה3 מדוע כאן הוזכרה "רעותה" ואילו בפרשת שמות הוזכר " שכנתה וגרת ביתה"? משה רבנו אהוב ומכובד בעיני עבדי פרעה והעם המצרי, ההודעה שהולכת להיות מכת בכורות לא נאמרה סמוך לביצוע, מי יצא להכות בכורי מצריים הקב"ה או המשחית? ישוב הסתירה בפסוקים בהקשר הנ"ל!